בע"א 5307/91 משבט נ' הבינלאומי
המשיב, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יששכר בר הלל, הגיש תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המערערת, חברת משב"ט בע"מ, לתשלום יתרת חשבון (להלן - חשבון א) בסכום של 25,510 ₪. מנגד הגישה המערערת תובענה כנגד הבנק לתשלום סכום של 27,031₪, שבו חויב, לטענתה, חשבון א עקב טעויות של עובדי הבנק. ביום 18.12.88 הגישה המערערת תובענה נוספת כנגד הבנק להשבת סכום של 142,567.69₪, שבו, לטענתה, חויב בטעות חשבון אחר שלה בבנק (להלן - חשבון ב). הדיון בשלוש התובענות אוחד, וביום 18.7.90 ניתן בהן פסק-דין הדוחה את תובענות המערערת ומקבל, בתיקונים מסוימים, את תובענת הבנק. בכפוף לתיקונים אלה, שהבנק הסכים להם, נקבע שמצב שני החשבונות הוא כפי שטען הבנק. ביום 25.4.91 הגישו המערערת ואחרים לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כנגד הבנק לתשלום סכום של 1,452,020₪. בכתב התביעה נטען כי במהלך העסקים הרגיל שלה זכתה המערערת לאשראים ניכרים ולמשיכות יתר בשני החשבונות. רובם של אשראים אלה "לבשו צורה של משיכות יתר מעל לתקרות האשראי המאושר", דבר שגרר אחריו "ריביות גבוהות מאד". המערערת נכנסה לקשיי נזילות חמורים, והבנק ניצל את תלותה של המערערת באשראים כדי לאלצה לפתוח תכניות חיסכון תוך הבהרה כי אם אלה ייפתחו תוגדלנה תקרות האשראי שלה, אך אם לאו, יבוטלו גם האשראים הקיימים, והמערערת תידרש לסלק לאלתר את משיכות היתר שלה בחשבונות. על-כן התנה הבנק מתן שירות אשראים ומשיכות יתר בקניית שירות אחר שהוא פתיחת תכניות חיסכון, בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א- 1981(להלן - חוק הבנקאות). התנהגות זו של הבנק - כך נטען - "מהווה עוולה בת תביעה" לפי חוק זה וכן "עוולות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות וכן חוסר תום לב במשא ומתן ובקיום התחייבות חוזית". לשם מימון תכנית החיסכון - כך נטען - נתן הבנק למערערת הלואות שהריבית עליהן גבוהה מהריבית המשתלמת על תכניות החיסכון. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה על הסף מחמת השתק עילה.
המשנה לנשיא ש' לוין: העילה הממשית היחידה שעליה מושתת כתב התביעה נעוצה בסעיף 15 לחוק הבנקאות; יש לקרוא סעיף זה ביחד עם סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הקובע כי: "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי". סעיף 15 קובע שדין נזק שנגרם על-ידי הפרת סעיף 7 "כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ...". יסודות העילה על-פי סעיף 7הנ"ל הם אפוא שלושה: א) התאגיד הבנקאי התנה מתן שירות בקניית שירות אחר; ב) לא קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי; ג) ללקוח נגרם נזק בעטייה של ההתניה; ואילו העילה שעליה נתבססו שתי תביעותיה הקודמות של המערערת הייתה השבת כספים עקב חיובי טעות שנערכו בחשבון הלקוח. מצבם של החשבונות הבנקאיים של המערערת אינו חלק מעילת התביעה לפי חוק הבנקאות, אך אם במהלך המשפט תיזקק המערערת, כדי להוכיח את נזקה, להביא ראיות שיש בהן לסתור את מימצאי פסק הדין הקודם, יכול שהיא תיתקל בטענה של השתק פלוגתא, שבה נדון בסמוך; המדובר כאן הוא בטענת הגנה שאין בה כדי לפגום בשלמותה של עילת התביעה כמו שפורטה (לעתים תוך פירוט מיותר) בכתב התביעה. בנסיבות אלה נוטה אני לחשוב שגישתו העקרונית של השופט המלומד לעניין הגדרתה הרחבה של העילה לצורך מעשה-בית-דין (שהיא נכונה כשלעצמה בהיבטה הכללי), אין בה כדי להועיל על-מנת לדחות את התובענה על הסף מחמת השתק עילה; יישומה של גישה זו במקרה הנוכחי יכול היה להיות נכון, לו טענה המערערת, כחלק מעילת התביעה, שחיובי החשבונות אינם נכונים עקב חיובים שנערכו בהם בניגוד לחוק הבנקאות; טענה זו שומה היה עליה להעלות כבר בשתי תובענותיה הראשונות, והיא חסומה ככל הנראה מלהעלותה עקב השתק עילה. אך ספק אם זוהי הטענה העולה למקרא כתב התביעה, ועל כל פנים אפשר להעלות ממנו קיומה של עילה נפרדת המבוססת על הוראות חוק הבנקאות. בין כך ובין כך נראה לי שדין התובענה להידחות על הסף מחמת השתק פלוגתא. השאלה שהועמדה במחלוקת בשתי תובענותיה הראשונות של המערערת היא מה הן היתרות הנכונות שבשני חשבונותיה של המערערת בבנק. כל טענותיה של המערערת בשתי התובענות הקודמות סבו סביב חיובי טעות, אך תוצאתו האופרטיבית של הדיון היה קביעתן של היתרות הסופיות שכל החיובים הקודמים נבלעו בהן: ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק אומי לישראל בע"מ [2]; ע"א 748/88 בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' י' רכטשפר ואח' [3] . אין מחלוקת בדבר שהמימון של קניית תכניות החיסכון ניתן בהלוואות ובמשיכות יתר שעברו כולם דרך חשבונות א ו-ב, ואין המערערת יכולה להוכיח את נזקה בלי להראות שהיתרות שבחשבונות אינן נכונות מחמת חיובים מופרזים שנעשו בהם בניגוד להוראות חוק הבנקאות. זאת אין המערערת יכולה להראות משום שההשתק שנוצר עקב קביעת בית המשפט בפסק הדין בדבר סכומי היתרות עומד בעוכריה. נמצא שדין התובענה היה להידחות על הסף מחמת השתק פלוגתא. לפיכך הייתי דוחה את הערעור. המערערת תשלם לבנק שכר טרחת עורך-דין 000, 20ש"ח."